לוי קרן נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'
|
ת"א בית משפט השלום תל אביב - יפו |
21998-08
1.1.2014 |
|
בפני : יעל הניג |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מרדכי פרס |
: 1. לוי קרן 2. 4. אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח 3. 3. ביטוח ישיר 4. אי.די.אי. חברה לבי 5. 2. פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו |
| החלטה | |
החלטה
החלטה זו מבוססת בעיקרה על טעמים במדיניות משפטית :
נפגע בתאונת דרכים [כפוף לנסיבות שאינן מתקיימות אצל התובעת כאן] אינו יכול להוכיח נכות רפואית תוצאת תאונה אלא באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. כך בכלל וכך בפרט כאשר הוא טוען, כמו התובעת, לנכות נפשית. דחיית הבקשה תסתום את הגולל על יכולתו להוכיח נכות הקשורה בתאונה.
התובעת נפגעה בשלוש תאונות דרכים: מ – 2.4.01, מ – 12.11.06 ומ – 8.4.09, ללא אובדן הכרה. התאונה השלישית אירעה לאחר הגשת התביעה.
בית המשפט מינה מומחים לבדיקת נכויותיה תוצאת התאונות. האורטופד ד"ר קורן העמיד את נכותה על 10%. לדעת הראומטולוג פרופ' פרס, סבלה התובעת מתסמונת כאבים כרוניים עובר לתאונות, אלא זו החמירה לאחר התאונה הראשונה לכדי פיברומיאלגיה ולנכות בשיעור של 5%.
לדעת הנוירולוג פרופ' ירניצקי, נגרמו לתובעת בתאונות הפרעות בתר חבלתיות, תחושתיות, ריכוז זיכרון, כדי 7.5%.
לטענת התובעת נגרמה לה בתאונות גם נכות נפשית פוסט טראומטית. היא ניסתה להגיש מכתבי פסיכולוג מר דליהו, אליו פנתה לראשונה באפריל 2013. מר דליהו כתב שהתובעת תיארה בפניו תופעות של חרדה ודיכאון ומסקנתו, שמדובר בתגובות פוסט טראומטיות. הוריתי לפרופ' פרס לחוות דעתו בשאלת היתכנותה של נכות נפשית בהתעלם ממכתבי מר דליהו. פרופ' פרס השיב שלא מצא בחומר אינדיקציות לפגיעה פוסט טראומטית. לדבריו כל תלונות התובעת שהושמעו בעבר לרופאים מטפלים מתיישבות עם פיברומיאלגיה ואין תלונות המצביעות על חרדה או על דיכאון בקשר עם התאונות.
התובעת שבה ומפנה לדברי הפסיכולוג מר דליהו, בהם בין היתר להימנעויות ולשלילת גורמי דחק אחרים העשויים להסביר את תלונותיה בפניו.
בקשתה של התובעת גבולית שבגבולית. היא לא התלוננה בזמן אמת על חרדות ודיכאון או על תסמינים מהם ניתן להקיש על אלה. תלונות אלו עלו כאמור לראשונה אצל הפסיכולוג מר דליהו, אליו פנתה רק בשנת 2013, בד בבד עם התקדמות התביעה ולאחר שהוגשו כבר חוות דעת מומחי בית המשפט. עיתוי זה תמוה ואינו פועל לטובתה של התובעת.
יחד עם זאת, על מנת למנוע כל חשש לעיוות דין ולאור אמות המידה הליברליות בפסיקה [השוו - רע"א 911/03, סעאת נ' סעאת ואח', פורסם בנבו], יש לאפשר לתובעת את מבוקשה ולמנות מומחה בתחום הנפשי.
לאור דלות החומר בפרט ביחס לראשית ראיה לקשר סיבתי בין מצבה לבין התאונות, על התובעת לשאת במימון הביניים של שכר טרחת המומחה.
כתב מינוי יוצא בנפרד.
ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|